פסק-דין בתיק ת"ק 008795/02

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע וכלל חברה לביטוח בע"מ ( "כלל") בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 29/8/00 ( להלן" התאונה") ובה היו מעורבים רכב התובע ( להלן: "הרכב") ומכונית הנתבע ( להלן:" המכונית").

לטענת התובע, בעת שנהג ברכב ברחוב אשר דניאל בפרדס כץ, לפתע נהג הנתבע את המכונית לאחור מהמדרכה עליה חנתה, וזו פגעה ברכב בחזיתו .כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב אובדן גמור.

התובע תבע סך של 8,055 ש"ח בגין שווי הרכב ושכ"ט שמאי.

התובע פנה לכלל בדרישה לפיצוי. הנתבע מסר לכלל הודעה על נסיבות אירוע התאונה והודה באחריותו לאירועה. חרף זאת , כלל סירבה לפצות את התובע בגין נזקיו וזאתלאחר חקירות ובדיקות שבצעה. כלל טענה כי הנתבע והתובע חברו יחדיו להגיש לה תביעת כזב וכי לאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981 ( להלן " החוק") ,היא פטורה מחבות.

אקדים ואומר כי דעתי כדעת כלל וכי דין התביעה להדחות וזאת לאור האמור להלן.

עדויות התובע והנתבע לא עוררו בי אמון ומעוררות חשדות באשר לנסיבות האמיתיות בהן ניזוק הרכב.

בעדותו בפני טען התובע כי היה בדרכו עם הרכב למכון הרישוי על מנת להעביר את הרכב מבחן רישוי שנתי. כידוע, תנאי מקדמי למבחן הרישוי הוא כי לשימוש ברכב הוצאה תעודת ביטוח "חובה" .לכשנשאל התובע על כך , טען בתחילה כי היה בדרכו לבית הדואר על מנת לשלם את התשלום הדרוש עבור התעודה , אך בהמשך תקן את עצמו ו"נזכר" כי התעודה שולמה עוד קודם לכן . תיקון זה נעשה משהוברר לתובע כי אין זה סביר שהיה עולה בידיו, משעת התאונה  ועד לסגירת מכון הרישוי, לבצע את כל הפעולות הנדרשות.

ברם , מסתבר כי זכרונו של התובע בגד בו שכן תעודת החובה לא שולמה כלל דבר שיש בו כדי לתמוך בטענת כלל כי התובע ניסה " להיפטר" מהרכב .

זאת ועוד, עיון בתחילת עדותו של התובע בבית המשפט מעלה כי  בשורה 12 בעמוד 1 לפרוטוקול טען כי:

            "סידרתי את ביטוח החובה לאחר שהעברתי את הרכב טסט"

כלומר, התובע לא היה בדרכו למבחן הרישוי וזאת בניגוד לעדותו בהמשך.

גרסאותיו אלו  של התובע באשר לתעודת החובה עומדות בסתירה לטענתו בפני החוקר כי תעודת החובה שולמה עוד טרם התאונה.

כן הוברר כי  מועד הרישוי השנתי של הרכב חלף ביום 14/8/00 ונראה כי הרכב לא עבר את מבחן הרישוי השנתי עקב מצבו הבטיחותי הלקוי . רק ביום 21/9/00 שלם התובע את אגרת הרישוי השנתית של הרכב , אך לא העביר את הרכב מבחן רישוי כנדרש.

מחקירתו של הנתבע ע"י חוקר מטעם כלל עולה כי הנתבע לא ידע לזהות את התובע כמי שנהג ברכב.

כן הוברר כי הנתבע מכיר היטב את מעסיקו של התובע  אשר דדון , אולם בעדותו בבית המשפט טען כי אותו אדם בו פגשו הוא והחוקר היה דדון לאון.

ניסיונות חוקר לראות את הרכב נענו כי הרכב נמכר , טענה סבירה כשלעצמה, אך בנסיבות הענין יש מקום לפקפק באמיתותה.

הנתבע לא ידע לזהות את מהות הנזקים שנגרמו לרכב.

התובע היה ער לסתירות ולחוסר האמון שעורר בפני החוקר ובבית המשפט ועל כן טען בעמוד 2 לפרוטוקול :

"אני הייתי תחת השפעת הלם מהתאונה . אני לא נפצעתי פיזית אבל זועזעתי מהמכה  של התאונה  . אני אפילו לא ידעתי איפה אני נמצא במשך שעות, כולי רעדתי, עברתי   טראומה..."